ללמוד לעשות מכל יום חלל-זמן מלא,
ולבנות את חיינו כפי שכל אחד מאיתנו אוהב את עצמו ואת חייו.
ללמוד להניע את עצמנו לעשות.

לעשות מהזמן של כל יום מציאות שלא דומה לזאת של יום האתמול. "העשוי והגמור של האתמול" צריך לפנות מקום לכל מה שצריך להיעשות היום.

ללמוד ליהנות מתהליך ההתמסרות לעשייה הזאת בלי לדעת מה תהיה התוצאה, וללמוד להבדיל בין המטרה לבין הרצון להתמסר לה: הרצון משמעותו להעניק ערך למה שיש לעשות; המטרה משמעותה ההכרח להצליח בפעולה. כוונת העשייה דורשת אך ורק לעשות, ולא להשתמש בעשייה כמושא המטרה להשגה.

ללמוד להיות קשוב, ולא לעשות חשבונות עם הזמן, או לרצות לכווץ או למתוח אותו, כפי שמעוללים לאורח בלתי רצוי.

ללמוד להתאמץ במקום להכריח את עצמנו לעשות דבר מה.

ללמוד להשלים עם עצמנו.

ללמוד לבנות לעצמנו אורח חשיבה מנטאלי.

ללמוד "להרהר ב..." במקום "לחשוב על..."

ללמוד ליצור את שפת המשמעות, כלומר להעניק למילים משמעות שבונה את אינסטינקט החיים ומציינת אותו בתיאום עם כיוון הזמן העכשווי, ובאותו זמן, לבטל את חוסר המשמעות של המילים שנובעות מהדחף הבלע באימפולסיביות של ההתפרצויות הרגשיות.

ללמוד להחליט על בחירת ועל סדר הפעולות שלנו.

לדעת על מה אנחנו מדברים, כלומר להתנסות בכך מבחינה מעשית ורגשית.

לרכוש ביטחון עצמי--שיהווה את ההכרה האמיתית--באמצעות האיכות של העשיות השונות.

ללמוד ליצור לעצמנו שפה פנימית, שתתאים לחוויות הריאליות.

העיקרון של בית הספר לחיים ולבגרות אשית הוא לעשות, לשוב ולעשות,
ואף פעם לא לחזור על עצמנו. וללמוד ליהנות מזה ולרצותעוד ועוד מזה...