מי היא מריז טובול?

ד"ר מריז טובול, המייסדת של בית הספר לחיים ולבגרות אישית, היא פסיכיאטרית ופסיכואנליטיקאית מאז 1980. בהשראת התיאוריה הלקאנית של המסמן (הערך הסמלי של המלה) ותיאורית היחסות של איינשטיין, ד"ר טובול פיתחה טכניקה פסיכואנליטית מקורית משלה, הנובעת משנים רבות של מחקר בנוגע לשאלה: כיצד נוכל לעבור מתפקוד המתבסס על הלא מודע המגיב ל"אחר" והופך אותנו למושא, לתפקוד המתבסס על מודעות, יוזמה ופעולה, כדי שנהפוך להיות הנושא של חיינו?

אחרי שעברה בעצמה אנליזה ע"י פסיכואנליטיקאי מאסכולת לקאן, ד"ר טובול גילתה ופיתחה על ה"ספה" תגלית; לה היא קראה חוקי המסירה של המגדירים מראש המיניים של הלא מודע (PDS or Sexual Pre-Determiners). היא השלימה את פיתוח הגישה הזאת אחרי האנליזה האישית שלה, ע"י המעבר מהפרה-דטרמינציה המינית (הגדרה מראש מינית: אב/אם - בן/בת) אל הדטרמינציה של זהות מגדרית שצריכה להיעשות (גבר - אישה). לחץ כאן כדי לעיין בטקסט ובתרשימים של המסירה במשך שלושה דורות.

החלום של מריז טובול הוא שעבודתה והטכניקה שלה יאפשרו למספר הרב ביותר של גברים ונשים לאהוב את החיים שלהם דרך הקיום היומיומי: קיום שלא מוותר אף פעם על הכוונה להפוך את הזמן לתקווה, לא מאבד את החשק להתמסר למטרה הזאת ושרוצה להאמין בכך יותר מכל. אין בדידות אלא בשעמום שנובע מייאוש, ייאוש שטובע בריקנות של עצמו. לאהוב, ולעשות מהחיים שלנו סיפור שלא מאכזב אותנו, פירושו של דבר, לגייס בתוכנו את מירב האומץ הנחוץ כדי לרצות מחדש כל יום עם כל הלב, במקום לתבוע את הנצח עם כל הגאווה שלנו.

ד"ר טובול משתתפת באופן קבוע בכנסים מקצועיים בארצות הברית, באירופה ובאמריקה הלטינית, במסגרת הארגונים שבהן היא חברה:

International Society of Political Psychology (ISPP), USA
George Washington University (GWU), USA
Washington School of Psychiatry, USA
States General of Psychoanalysis, France

לחץ כאן כדי להגיע לפרסומים ולתקשירים שנכתבו ע"י ד"ר טובול.
ד"ר טובול נותנת גם באופן קבוע הרצאות; לחץ כאן כדי להגיע לרשימה וללוח הזמנים.

התפתחות הרעיונות ויצירת אמצעי היישום שלהם

בשלב מוקדם מאוד, במהלך לימודי הרפואה שלה ובהמשך, בלימודי הפסיכיאטריה, ד"ר מריז טובול התעניינה במצבי סף-חיים, בשלבים שלהם ובכיוון ובמשמעות של החיים:

איזה כיוון ומשמעות לתת לחיים?
איך לאהוב את החיים שלנו?
איך להיות מרוצים מעצמנו ולא להיכנע לדחפים המצמיתים והמייאשים שקוטלים את רגש החיות?

בעקבות הקשבה לאלה שאמרו: "אני רוצה למות", היא ענתה אינסטינקטיבית "זה לא אומר כלום": "אני" לא יכול לרצות למות; היות ורצון הולך עם החיים וכאשר מישהו נמצא כאן, זה כדי לרצות; כאשר אין אף-אחד, אף-אחד לא רוצה. זה הייאוש שנותן את העדר-החיים; כי הוא תוצאה של ציפייה נכזבת ושל חסר של האחר.

החל מנקודה זאת, הצליחה ד"ר טובול לפענח את תפיסה רפואת-הסף (1976), שעונה על השאלות הבאות:

איפה נמצא הסף של החיות?
היכן ממוקם האפשרי בנושא זה ואיך להגיע אליו?
איך להתקדם מחוסר הבגרות הרגשית, שמשאירה כל אחד אבוד כמו ילד קטן, לעבר הבגרות הרגשית, שמעיזה לשחרר את היחיד מהשפה ההורית ומהשליטה של המיניות, כדי להגיע לזהות המגדרית שלו כגבר או כאישה ריאליים?

אז מתחילה העבודה של המעבר מהלא-מודע ותפקוד מנגנון הדחפים שלו, המצמיתים והקשורים בסיסית לאחר, אל המודע ולארגון של אינסטינקט החיים, שקשור לרצון להרגיש בחיים. העניין כאן הוא איך לשנות את ציר הפעולה ולהתעסק בהשפעות של הלא-מודע על התפקוד היומיומי, יותר מאשר בלא-מודע עצמו. התפיסה של ה"אמת" של הלא-מודע היא בהחלט יחסית, היות וכל סיפור מן העבר לא יכול להיות אלא משוחזר, בעוד שהתפקוד מהווה את השפעתו במציאות. תפקוד זה חוזר על עצמו וגורם לנו לחזור על עצמנו, מבלי שנוכל לנטרל אותו ולהשתחרר ממנו.

לעבד את הדרך בה כל אחד חושב ומפרש כל דבר. איך הוא נוהג כלפי האנשים, העולם והחיים שסביבו. משמעות הדבר היא לרכוש לעצמנו את האמצעים לשנות את השפה ולפנות לעבר משמעות. כיוון החיים לחלל-זמן הריאלי שצריך להיווצר ולא ל"אחר". חשוב במיוחד לבטוח בזמן. כאשר אנו מעניקים את ה"עצמי" שלנו הזמן מעניק לנו אותו חזרה, בעוד שכאשר אנו מעניקים את העצמי שלנו לאחר האחר לוקח ואינו מחויב להחזיר. לבטוח בזמן ולכן ב"עצמי" שלנו משמעותו להעז לצפות מבלי לדעת מה יהיה. לפחד מכישלון משמעותו להכנע לו מבלי להיות מודע לכך. לפיכך להאמין בעצמנו משמעותו לבטוח בזמן ולהפכו לבעל ברית אמיתי לשארית חיינו. ניתן להשיג את שיחרור העצמי שלנו מהעבר באמצעות בניית הווה מוצלח.

המעבר מאי ידיעה הגורמת לפחד, לאי ידיעה המביאה תקווה, הופך את הפסיכואנליזה לאנושית, יחסית ואמיתית ומצליח טוב יותר לדחוק את הידיעה המוחלטת וסימליותה הקוטלת את החיים. בהנחה שביטוי עצמי נחשב לפעולה, פעולה זו הופכת ליצירה ומקדמת לעבר מה שמציין את המבנה של היוצר ומחיה אותו באמצעות המניע של הרצון המשתנה. הרצון המשתנה ניצב בפני הסיכון וחוסר האנושיות של הלא מודע, הסגור וחסר התנועה.

המצב הטבעי נהיה אז להגשים את העצמי שלנו ולא לסבול את החותם של הזיכרון שלנו. לאהוב את חיינו זה אפשרי. משמעות הדבר היא להעניק לחיים משמעות אמיתית. גם לאהוב את הורינו אפשר, אך ניתן לשיג זאת רק באמצעות ההכרה במי שאנחנו בחיים האלה ולאהוב אותם ואת מי שהעניק לנו אותם. דבר זה אינו טבוע בנו מלידה: צריך ללמוד את זה. לשם כך, ד"ר מריז טובול הקימה את בית הספר לחיים ולבגרות אישית (1994), שמפתח את הכבוד לערכי החיים, אשר מעניקים את תחושת החיות, כדי להפוך את המודעות לזמן לאובייקט חיוני להשגה. הדבר דורש:

לפעול בדרך שתגרום לנו להרגיש טוב.
זמן ומאמצים יומיומיים כדי לא להיכנע לשליטה של הדחפים שלנו.
אנרגיה וכוח רצון ריאליים כדי לזהות ולהרחיק מצבי תלות והרגשה לא טובה.
לפקפק ברצון שלנו, לנסות ולקחת את הסיכון לעשות את הדברים אחרת עד שנרגיש טוב יותר לגבי הצורה בה אנו פועלים, מגיבים, מדברים וחושבים.

המדובר הוא, אם כן, בלהציב את הלא-מודע ואת השפה של החסר שלו בשירות המודע והשפה שיש לבנותה: שפת הרצון שלנו להרגיש מלאי חיות. המדובר עוד בללמוד לפתח את התפיסות של החיים והחלל-זמן הריאלי שמעניקות לכל אחד את ההרגשה שהוא מעצב את הנושא: "אני", שאינו מאכזב את המושא שלו: "עצמי". לאתמול יש ערך רק בתור זמן שמשמש ללימוד של איך לאהוב יותר טוב את היום ואת מה שנעשה איתו מחר.

באותה שנה, ד"ר מריז טובול יצרה את LQ) Life Quotient), כלי-עזר לבדיקת רמת החיות של כל אדם, שבעזרתו אפשר להעריך איך הוא/היא חי/חיה את החלל-זמן הריאלי היומיומי שלו/ה. המבחן הזה מורכב מ-25 שאלות, הנוגעות לשפת העדר-החיים, שמעריכות את רמות התלות והדרישות מהאחר, את שפת החסר ואת הציפייה מהזמן; המבחן כולל גם מספר זהה של שאלות הנוגעות לשפת החיים (השפה של האוטונומיה והדרישות מהעצמי, הרצון העצמי, הפעילות והמודעות). משאלות אלה, ניתן להסיק מהי רמת החיות ודרגת החיות של כל אחד.

ד"ר מריז טובול ששואפת שהפסיכואנליזה תפרוץ החוצה ממסגרותיה הסגורות, ייסדה גם את Association for the Promotion of the Individual's Laws of Life (APILL) ב-1997, וזאת כדי לפנות לכל אחד ואחת, ולאפשר לכולנו לקחת לרגע פסק זמן ולהעניק לעצמנו הזדמנות לענות על שאלות חיוניות. הארגון פורק בשנת 2005, אבל ד"ר טובול ממשיכה להרצות. כוונתה לעודד את לימוד תפיסות החיים (תקווה, זמן, עבודה, אנרגיה, וכד') ושפתם יוצרת המשמעות, ולעמת אותם עם התפיסות של העדר-החיים (ציפייה, תלות, חסר, וכד') ושפתם חסרת המשמעות. לחץ כאן כדי להגיע לרשימת ההרצאות וללוח הזמנים שלהן.